<h1>ארחות חיים דין פקדון סימן ב'</h1>
<h2>דף לו:</h2>
כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו הגדולים הוא מפקיד אבל אם מסרן לבניו ולבנותיו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינן שרויין עמו ואינן סומכין על שולחנו ואין צריך לומר אם מסרן לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אם לא הביא השומר השני ראיה שלא פשע.
<h2>דף לז.</h2>
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי מאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד ואחד מהם שהפקיד מאתים כדין כל הנשבע [ונוטל] ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ויפסיד מאה מביתו שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד בכיסו. וה"ה לשני כלים אחד גדול ואחד קטן שיתן הגדול לאחד. ודמי הגדול לשני. וכן מי שתבעוהו שנים זה אומר אני בעל הפקדון וזה אומר אני הוא והוא אומר אחד מכם הוא ואיני יודע מי ישלם לשניהם. וכן שנים שהפקידו אצל רועה שתי בהמות ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם. ואם הפקידו אצלו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלק אותה ואם הביאו לו שנים שלש מאות דינרין בכרך אחד ובאו ותבעו וכל אחד מהם אומר המאתים שלי נותן מאה לזה [ומאה לזה] והשאר יהיה מונח אצלו לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהוא אומר להם כיון שראיתי שאין אתם מקפידין זה על זה והבאתם הכל בכרך אחד לא הטרחתי לזכור תמיד מי הוא בעל המאתים ומי הוא בעל המאה. והוא הדין לשני כלים אחד גדול ואחד קטן וכיוצא בהן.
<h2>דף מ.</h2>
המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יערבם עם פירותיו עבר ועירבם יחשוב כמה הוא הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע. נסתפק מהן ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונות לחטים ולאורז קלוף ארבעה קבין ומחצה לכל כור ולשעורים ולדוחן ט' קבין לכל כור לכוסמין ולזרע פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו נקלף ג' סאין לכל כור. וכמדה הזאת לכל שנה ושנה. בד"א כשמדד לו בימי הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל אם מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אין מוציא לו חסרונות לפי שהן מותירות. וכן מוציא לו שתות ליין וג' לוגין למאה לוגין שמן [לוג] ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע. ואם היה שמן מזוקק אין מוציא לו שמרים ואם היו הקנקנים ישנים אין מוציא לו בלע.
הפקיד אצלו פירות שאינן מדודין וערבן עם פירותיו ולא מדדן הרי זה פושע. בעל הפקדון אומר כך היו והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכן הורו רבותי ר' יוסף הלוי ורבו וכן כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה והבעלים אומרים אנו יודעים כך וכך היה שוה יטלו בלא שבועה (וזה) [והוא] שטענו דברים שהם אמודים בו. ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יותר מן הראוי לו. ומנין שהדין כך הגע עצמך שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים [דינר היו] (והלא) [והלה] אומר ודאי שהיה בו דינרין אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען מאתים והודה לו במקצת ואומר השאר איני יודע שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. מת אביו והניח לו שק צרור והפקידו אצל חבירו ופשע בו. המפקיד אומר איני יודע מה היה בו שמא מרגליות היו בו וכן השומר אומר איני יודע כמה אני חייב לשלם שמא זכוכית היה מלא שורת הדין שאני אומר בטענה זו ישבע השומר בתקנת חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יתר על כך וכך וישלם מה שהודה בו וכן כל כיוצא בזה [מעשה באחד שהפקיד שק צרור אצל חברו ופשע בו המפקיד אומר חלי זהב ומרגליות היו בו והשומר אומר איני יודע שמא סיגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמיד בו או אמוד להפקידו אצלו] ולמה נשבע [כאן] בעל הפקדון לפי שאין השומר חייב שבועה שאפילו הודה ואמר ברי לי שהיה מלא סיגים והמפקיד אומר מרגליות היה השומר נשבע היסת ונפטר כמו שטענו חטים והודה לו בשעורים וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף מב.</h2>
המפקיד אצל חבירו כספים בדרך להוליכן לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריך שיהיו צרורין ומונחין בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם לא קשרן כדרך זה אפילו נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב באחריותו וכן כל כיוצא בזה.
כיצד דרך השומרים. הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש ששמירתן בחצר כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן. ויש ששמירתן בתוך הבית כגון שמלה וטלית. ויש ששמירתן בתיבה או במגדל וינעול עליו כגון בגדי משי וכלי זהב וכיוצא בזה.
השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב או נאבד או אפילו נאנס כגון שנפלה דליקה בבית ונשרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם ואע"פ שהניח הפקדון עם שלו. אם ראוי לשמירה פטור ואם אין מקום ראוי לשמירה חייב. בשלו הוא רשאי אבל אינו רשאי בשל אחרים.
הכספים והדינרין אין להם שמירה אלא שיטמנם בקרקע ויתן עליהן טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל. אפילו נעל עליהם בתיבה או שהחביא אותם במקום שאין אדם מכיר ולא מרגיש הרי זה פושע וחייב לשלם וה"ה לכל דבר שמשאו קל ואין הקרקע מאבדת אותן מהרה כגון טסי כסף וזהב ואבנים טובות אין להם שמירה אלא בקרקע. המפקיד אצל חבירו כספים ערב שבת בין השמשות [אינו] חייב לטרוח לקברן עד מוצאי שבת ולא יתאחר לקברן במוצאי שבת.
<h2>דף צג:</h2>
המפקיד אצל חבירו כלים ובאו גנבים וגנבום בפניו ואלו היה צווח היו באין בני אדם ומצילין אותן הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם וכן כל כיוצא בזה.
